הדרכה מגדלת / עידן גל
הדרכה מגדלת היא שיטת ההדרכה הרשמית של ACTA. הדרכה זו מתמקדת בהענקת התנאים להם זקוק החניך על מנת לפתח עצמאות, ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות עצמית
לאורך שנותי כמדריך הייתי עד לצורות הדרכה רבות כמספר המדריכים אותם הכרתי. ההדרכה כמקצוע קרובה הרבה יותר לתחום האומנות מאשר לתחום המדע, במובן שלא קיים ידע או תורת הדרכה אחת המוסכמת על המובילים בתחום. להיפך, ככל שהמדריך מקצועי ומנוסה יותר, צורת ההדרכה שלו ייחודית, מקורית ומובחנת יותר.
אך בכל זאת יש משהו המשותף לטובים ביותר בתחום. המדריכים הטובים ביותר שהכרתי היו אלו שעיקר תשומת לבם לא היתה ממוקדת בעצמם אלא בחניך שמולם. ליתר דיוק, הם היו ממוקדים בשאלה לאילו תנאים בדיוק זקוק החניך שמולם על מנת להתקדם ולהצליח. בעיניי, מקצוע ההדרכה דומה באופן מפליא לתפקידו של גנן המגדל שתיל. גנן טוב מבין מה השתיל שמולו צריך על מנת לגדול לעץ חזק ומשגשג, והוא יודע להעניק לו תנאים אלו. אף הנאתו אינה הנאה שממוקדת בעצמו אלא הנאה הנובעת מלראות כיצד השתיל מממש את הפוטנציאל הגלום בו. את ההדרכה המתמקדת בתנאים להם זקוק החניך על מנת לגדול ולהתפתח אני מכנה בשם הדרכה מגדלת.
בעוד שהדרכה מסוג זה ניתנת ליישום במגוון תחומים, דווקא באומנות לחימה יש יסוד ייחודי שקשה למצוא במקומות אחרים. הסיבה לכך היא שאומנות לחימה עוסקת באחת הצורות הבסיסיות והמשמעותיות ביותר של החוויה הקיומית: המאבק הגופני. חוויות גופניות הן כשלעצמן חוויות שורשיות ובסיסיות מאוד, אולם במאבק הגופני ישנו משהו נוסף: ההתנסות בו משפיעה בצורה ישירה על תחושת המסוגלות, העצמאות והערך העצמי. העיסוק במשהו כל כך בסיסי, שורשי ועמוק מביא איתו אפשרויות התפתחות ויתרונות משמעותיים. אומנות הלחימה אומרת כך: הגוף שלי הוא כל מה שיש לי והגוף שלך הוא כל מה שיש לך והנה הם נפגשים ונאבקים זה בזה בצורה הישירה והבלתי-אמצעית ביותר, מתוך רצון.
במפגש הגופני במסגרת אומנות הלחימה אנחנו לומדים להתמודד בו זמנית עם עצמנו וגם זה מול זה. אבל אנחנו מביאים למפגש הזה הרבה יותר מאשר רק את שני הגופים: אנחנו מביאים למפגש גם אומץ, כבוד, חוסן, כוח רצון, התמדה, מיומנות וניסיון. אנו מביאים את האישיות שלנו, את החוזקות ואת החולשות שלנו. אנחנו פוגשים את עצמנו על המזרון בכל פעם מחדש, שוב ושוב, לומדים להכיר בעצמנו צדדים שלא חשפנו עדיין. כל אימון הוא בליינד-דייט מחודש עם עצמך.
במפגש העוסק בדברים כה שורשיים ובסיסיים, הרבה מונח על הכף, במיוחד כשמדובר בילדים ובנוער, והמדריך ממלא שני תפקידים חשובים מאין כמוהם. מה שמונח על הכף בעיקר, הוא הביטחון העצמי הסגולי של החניך. אני מכנה בשם ביטחון סגולי את תחושת הביטחון הבסיסית ביותר של אדם, התשובה לשאלות כמו: למה אני מסוגל? מה אני שווה? עד כמה אני באמת מסוגל להתמודד? ובהקשר של הגנה עצמית: עד כמה אני באמת מסוגל לעמוד מול מישהו המנסה להפעיל נגדי כח? עד כמה אני מסוגל להגן בעצמי על גופי שלי מפני מישהו המנסה להטיל בו מום? הביטחון העצמי הסגולי הינו תחושת הביטחון העמוקה של הנפש, כזו שנמצאת תמיד מתחת לפני השטח ומלווה את האדם באשר הוא פועל בעולם. היא נטועה עמוק באופיו ואינה מושפעת בקלות ממאורעות יום-יומיים ואירועים חולפים.
הרבה מאיך שהחניך ירגיש בנוגע לשאלות הללו תלוי במדריך, בגישתו ובמעשיו. המורכבות המעניינת היא, שביטחון כה בסיסי ועמוק יכול להיות מבוסס אך ורק על חוויה אותנטית וישירה מול המציאות, לא ניתן לזייף אותו, הוא חייב להיות מגובה ביכולות אמיתיות בעולם הפיזי. לכן תפקידו הראשון של המדריך הוא לתכנן ולבנות את האימונים כך שהם יעצימו ויבנו את תחושת המסוגלות העצמית של החניך, באופן עקבי. על החניך לחוות ולהרגיש את ההתקדמות ואת ההצלחה על בשרו, תרתי משמע. עליו להצליח, וגם להיכשל, במידה הנכונה וללמוד להתמודד בעצמו עם הפסד וכישלון. ואז מגיע התפקיד השני החשוב של המדריך.
חניכים נוטים בד”כ לפרש חוויות שקרו באימון באופן עצמאי על רקע דפוסים מוכרים מהבית או מהסביבה. לרוב הפרשנות לא קורית מיד (משום שנדרש זמן לעבד את החוויה) והחניך נותר עם רגש אמורפי וחסר מילים לגבי חוויה או אירוע שהתרחשו. תפקידו השני החשוב של המדריך הוא לעזור לחניך לפרש לעצמו חוויות מהאימון בצורה מעצימה ומנקודת מבט בונה. עליו לעזור לתת מילים לחוייה כדי שהחניך יוכל להסביר לעצמו מה בעצם קרה לו (או לה) היום, למשל: “היום התמודדתי עם כישלון והמשכתי למרות שהיה לי קשה”, או “היום הצלחתי להתגבר על מישהו שבעבר הרגשתי שאין לי שום סיכוי מולו”. על המדריך להיות מסוגל לזהות איזה סוג של התנסות חווה החניך ואז לעזור לו להעביר את החוויה בצורה מעצימה מהרמה הרגשית האמורפית לרמה הקוגניטיבית המפורשת והמודעת יותר, שם היא נגישה לו כחומר גלם לבניית אישיותו והערכתו העצמית. המדריך מראה לחניך את הדרך שהוא עשה ומתפעל ממנו כשהוא מצליח, וברגעים של קושי מציע נקודת מבט חיצונית, בוגרת ומנוסה יותר הצובעת גם חוויות שליליות באור חיובי. וכך, אט אט הולך ונבנה הביטחון העצמי הסגולי של החניך, יחד עם תחושת המסוגלות והערך העצמי שלו. שלא כמו הגנן המטפח את השתיל, למדריך אומנות הלחימה יש את ההזדמנות לתת ליצור חי את המתנה היקרה מכל: ביטחון סגולי. ביטחון המגובה ביכולת.
