אימוני קרב-מגע לנשים מכוונים לפיתוח ותרגול של יכולות מניעה, נטרול והתמודדות עם האיומים האופייניים לאלימות נגד נשים.
האימונים מקנים יכולות מעשיות להגנה עצמית ולהתמודדות עם תקיפה לצד פיתוח של גישה אסרטיבית, הרגלים מועילים וכישורים מנטליים ההכרחיים להפחתת הסיכוי להיות מעורבת בסיטואציה מסוכנת.
במקביל לאימונים הפיזיים זוכות המתאמנות להבנה טובה יותר של הפסיכולוגיה של התוקפן, זיהוי מצבים מועדים, מניפולציות רגשיות נפוצות והתנהגויות שיש לשים אליהן לב.
האימונים מועברים בשיטת ACTA אשר מבוססת על כלים מתחום הפסיכולוגיה ליצירת חוויית אימון אפקטיבית ומשמעותית, ומועברים על ידי מורן חסין, המדריכה הראשית של המועדון.
חשיבות קרב מגע עבור נשים
נשים בכל הגילאים חשופות תדיר למצבי סיכון ותוקפנות אך רובן אינן יודעות כיצד לזהות, להימנע ולהתמודד עם מצבים אלו, מה שעלול להביא לפגיעה משמעותית לגוף ולנפש ברגע האמת. מטרת אימוני ההגנה העצמית לנשים היא להקנות למשתתפות גישה אסרטיבית וכלים פיזיים ומנטליים להתמודדות עם מצבי לחץ ותוקפנות, ולספק להן תחושת בטחון המגובה ביכולת מעשית להתמודד עם הטרדות, מצבי תקיפה ואלימות.
באימונים ניתן דגש הן על מיומנויות התנהגותיות והן על מיומניות פיזיות להגנה עצמית, למשל:
התנהגות מניעתית
- הרגלי התנהגות נכונים לחיי היום-יום
- אסרטיביות ככלי למניעה ובלימה: מדוע היא חשובה וכיצד לפעול באסרטיביות
- כיצד לזהות תוקף פוטנציאלי? הכרת דפוסי התנהגות וסימנים מקדימים לתקיפה
- טיימליין של מצבי תוקפנות: מה נכון לעשות בכל שלב בהתפתחות של סיטואציה מסוכנת
הגנה עצמית לנשים
- נקודות התורפה בגוף האדם, כיצד ומתי לפגוע בהן
- טכניקות פשוטות להגנה עצמית המתאימות לשימוש במצבי אמת
- שחרורים מהגבלות ואחיזות נפוצות
- טכניקות התמודדות במצבי קרקע
כיצד קרב מגע מגביר את הביטחון העצמי
ביטחון עצמי אמיתי אינו יכול להיות מזויף, אלא חייב להיות מגובה ביכולת אמיתית להתמודד אשר תעמוד מאחוריו. מי שרוצה לרכוש ביטחון עצמי חייב להיווכח, באופן עקבי, שהוא מסוגל להתמודד. מטרת אימוני ההגנה העצמית היא לבסס את היכולת הזו ולהפוך אותה לידיעה, לעובדה מציאותית. המתאמן לומד באימונים טכניקות לחימה הרלוונטיות למצבים מציאותיים ומתרגל אותן מול יריבים שונים. הוא אומד את יכולותיו מול אחרים בעבודה לחימתית מבוקרת וזוכה להכיר ביכולותיו ולהשוות אותן לאלו של יריביו. עם הזמן, הוא מרגיש כי יכולתיו השתכללו לרמה שהוא מסוגל לסמוך עליהן ובכך מפתח את תחושת המסוגלות שלו ומחזק את הדימוי העצמי שלו.
כאשר הביטחון מתחיל להיבנות, הוא מתחיל להשפיע על התנהגותו של האדם מחוץ למרכז האימונים. האדם מתנהל באינטרקציות יום-יומיות שונות מתוך ידיעת היכולות העומדות לצידו ובכך מתחילה להיבנות גישה אסרטיבית, ואיתה היכולת להתנהל בסיטואציות שונות מתוך מקום של כח. אסרטיביות בהיבט של הגנה עצמית היא היכולת להתנהל מול אדם כוחני, תוקפן או רשלני בצורה שתיתן לו את התחושה שהאדם שמולו מסוגל לאכוף את גבולותיו, ושאכן קיים גבול כזה.
אדם בעל ידיעה שהוא מסוגל להגן על עצמו מקרין זאת החוצה וברוב המקרים די בכך כדי למנוע מראש את הצורך להגיע בכלל למצב של עימות פיזי. הוא מסוגל לעמוד על שלו כשהוא מרגיש שהדבר נחוץ, לעמוד בלחצים ולקבוע גבול בפני הצד שמנגד מתוך ידיעה שגם אם האירוע יצא משליטה ויגרר לרמה הפיזית, הוא יוכל להתמודד עם כך בצורה טובה.
איך אימוני קרב מגע לנשים יחזקו אותך פיזית ומנטלית?
האם קרה לך שנאבקת בצחוק עם חבר או אח, או כל גבר אחר ועברה לך המחשבה: “אוי ואבוי לי, כמה שאני חלשה לעומתו.. אם יקרה משהו אמיתי פעם, אין שום סיכוי שבעולם שאני אוכל להתגבר על גבר גדול וחזק..”
אם מחשבה כזו עברה לך בראש, את ממש לא לבד. רוב הנשים, כשהן מתנסות בעימות מול גבר מרגישות שההבדל בכוח הפיזי יכול להיות משמעותי וברור.
הקרב מגע נכנס לתמונה בדיוק כאן, בפער הזה שבין הכוחות, והוא בא להעניק לאישה את היכולת להתמודד מול גבר, להיות ולהרגיש חזקה מולו דווקא במקום שבו, בנקודת ההתחלה, יש לגבר ברוב המקרים יתרון פיזי מובהק. יותר מכך, הטכניקות להגנה עצמית מניחות מראש מצב של יריב גדול וחזק יותר מאיתנו, אחד כזה שאנחנו לא מסוגלים לגבור עליו פיזית, כח מול כח. הרי תמיד יש מישהו שחזק מאיתנו פיזית, ואנחנו רוצים לדעת שגם אם ניתקל דווקא בו ברחוב, עדיין יעמדו לצידנו כמה קלפים מנצחים שבעזרתם נוכל להשיג יתרון, ויתרון כזה הרבה פעמים יכול להציל חיים.
בתחום של הגנה עצמית נכנסים למשוואה גורמים רלוונטים נוספים, אשר חשובים אף יותר מכוח פיזי.
הגורם הראשון המשמעותי הוא היכולת להפתיע את התוקף. כשאת מפתיעה את התוקף, יש רגע אחד שבו את יודעת בדיוק מה קורה והוא לא. את הרגע הזה אפשר וצריך לנצל כדי להשיג יתרון גדול יותר, שיכול להיות התקפה חזקה נוספת, הימלטות, צעקה לעזרה או תפיסת חפץ כלשהו שבסביבה כאמצעי להגנה עצמית.
גורם משמעותי נוסף הוא היכולת לתקוף באופן מדויק ומאומן אזורים רגישים בגוף התוקף: נקודות תורפה. התקפה לנקודות תורפה מהווה יתרון עצום עבור נשים במצב של התמודדות מול תוקף חזק (או בכלל), משום שאת הנקודות הללו לא ניתן לחשל, הן רגישות מטבען, ופגיעה בהן מסבה כאב רב שפוגע ביכולת של התוקף להמשיך לתקוף. מעבר לכאב, גם הפגיעה המכנית עצמה מגבילה את התוקף (ברך פגועה מגבילה את היכולת של התוקף לרדוף אחרייך, וכדומה).
הנה כמה נקודות תורפה שחשוב להכיר ותיאור השפעות הפגיעה בהן:
- פגיעה באשכים: בעת פגיעה באשכים, הגבר מרגיש כאב עז ופתאומי שמשתלט על כל הגוף ומשתק אותו לחלוטין, לעיתים לדקות ארוכות. פגיעה באשכים יכולה להתבצע באמצעות הצלפה עם כף היד, תנועת מחיצה, מכת ברך או בעיטה.
- פגיעה בעיניים: שריטה עם הציפורניים לכיוון העיניים גורמת לכאב חד ושורף, מאלצת סגירה לא רצונית של העין הפגועה ומציפה אותה בדמעות. במצב כזה התוקף לא רואה טוב ומתעסק בכאב ולא בך. העיניים הן נקודת תורפה יעילה גם משום שהן לרוב גלויות וניתן לפגוע בהן לא רק באמצעות מכה, אלא גם באמצעות הפעלת לחץ מטווח קרוב.
- מכה לאף: בין אם היא מתבצעת עם כף היד, אגרוף, מרפק או נגיחה, היא גורמת לכל איזור הפנים לכאוב מאוד, לעיניים לדמוע ובד”כ גם לדימום, בשל ריכוז כלי דם באזור. כמו העיניים, גם האף לרוב בולט וקל לכוון אליו התקפה.
לסיכום, נקודות תורפה הן נקודות רגישות במיוחד שפגיעה משפיעה בצורה משמעותית על כל אדם ומהוות יתרון עצום במאבק מול יריב חזק. זכרו! אין בהכרח מטרה להשבית את התוקף לצמיתות, כל שנדרש הוא פגיעה כזו שתאפשר לנו די זמן להתרחק מהתוקף או להשיג יתרון משמעותי נוסף כמו חפץ, קריאה לעזרה וכו’
גורם חשוב נוסף שיכול להוות יתרון משמעותי לאישה הוא שימוש בקול.
אין דבר שגורר יותר תשומת לב מהסביבה מאשר צעקת מצוקה של נערה או של אישה במצוקה, במיוחד בישראל. מבחינת התוקף, תשומת לב כזו אינה רצויה כלל משום שהוא פוחד להיתפס, פוחד מעדים לאירוע ורוצה להימנע מלהסתבך.
בד”כ די בהרמת קול פתאומית, כזה שתגרום למי שבסביבה לגשת לראות מה קורה (כן, גם אם אלו רק סקרנים) כדי לגרום לתוקף לוותר על הרצון לתקוף דווקא אותך.
אלו רק כמה דוגמאות שיכולות להעניק יתרון עצום לאישה במצבי הגנה עצמית.
אימוני ההגנה עצמית לנשים אם כן, אינם ממוקדים בחיזוק משמעותי של הגוף, משום שממילא תמיד יש את האפשרות שניתקל במישהו חזק מאיתנו. האימונים ממוקדים בתרגול היכולת להפתיע את התוקף, לפגוע בו במקומות כואבים בצורה מדוייקת וחדה, להשתמש בסביבה לטובתינו בחוכמה ומעל לכל, למנוע ולהימנע מראש ממצבים מסוכנים.
המניעה היא בפני עצמה צורת התנהגות הניתנת ללמידה והמרכיב ההתנהגותי של מניעה מקבל דגש רב באימונים כמו המרכיב הפיזי.
כאשר אישה מתחילה להתאמן, במיוחד אם היא מרגישה בנוח להתאמן בקבוצה מעורבת שבה יש גם גברים, היא מתחילה לרכוש ביטחון בגוף שלה וביכולותיה להתמודד.
תוך זמן קצר, בעזרת הכלים שרוכשים באימונים היא מגלה שהיא מצליחה להתמודד עם מישהו שבעבר חשבה שאין לה סיכוי מולו, וכך מתחיל להיבנות החוסן המנטלי.
מהר מאוד הביטחון ביכולות הגוף מתחיל לבוא לידי ביטוי בגישה אסרטיבית יותר וביכולת להתנהל גם במצבים פחות נעימים, פחות נוחים או מלחיצים מעמדה של כח, של שליטה ושל בחירה.
האם זה נכון שטכניקות להגנה עצמית בקרב מגע לא מבוססות על כוח וגודל?
חד משמעית כן. טכניקות להגנה עצמית בקרב מגע בנויות כדי להיות פשוטות לביצוע במצבי אמת ולעצור גם תוקף גדול וחזק מאיתנו:
הן בנויות על פגיעה בנקודות תורפה, נקודות רגישות בגוף האדם שלא ניתן לחשל וגורמות לכאב רב שמשתק את התוקף. בנוסף, הן מתבססות על תגובות הגוף הטבעיות שלנו (וגם של התוקף) למצבים של הפתעה, כאב, רתיעה וכו’ ולכן יש סיכוי גבוה שאדם יוכל ליישם אותן במצב אמת לעומת טכניקות שלא מתבססות על תנועות ותגובות הגוף הטבעיות.
דוגמא: כאשר אדם נחנק, למשל כאשר יריב לוחץ בעוצמה עם אגודליו על קנה הנשימה של הנתקף, גוף הנתקף מגיב אינסטינקטיבית בשליחת הידיים לכיוון הגרון בנסיון להגיע למקור הכאב ולהקל על הלחץ והכאב שגורמת החניקה.
זוהי תגובת הגוף הטבעית לחניקה, וכל טכניקה שלא תהיה מבוססת על שליחת הידיים לכיוון הגרון לא תהיה ברת יישום במצב אמת. הטכניקה של הקרב מגע לשחרור מחניקה, אם כן, מבוססת על תגובת הגוף הטבעית של העלאת ידיים לכיוון הגרון לביצוע מריטה יעילה של אגודלי התוקף יחד עם התקפת נגד לנקודת תורפה, בו זמנית, ע”י מכת ברך לאשכים.
באופן דומה, טכניקות להגנה עצמית בקרב מגע מתבססות גם על תגובתו הטבעית של התוקף. כך למשל, כאשר אני מאבטחים יד האוחזת באקדח בקרב מגע, אנחנו לוקחים בחשבון שהתוקף ינסה למשוך את היד אליו. הטכניקה לוקחת בחשבון ו’מצפה’ לתנועת משיכת האקדח הזו. תרגיל שלא יקח בחשבון את תגובתו הטבעית של התוקף לאחיזת האקדח ע”י המתגונן תהיה מסוכנת והסיכויים להסתבכות בטכניקה כזו עולים בהרבה.
מה עושים נגד תפיסת שיער?
אחד ממצבי ההגנה העצמית הקשים ביותר הוא התמודדות עם משיכת שיער. מי שפעם משכו בעוצמה בשערותיו הרגיש את חוסר האונים הקשה שנגרם כתוצאה מכך ונובע משתי סיבות:
- הכאב שמשיכת השיער גורמת מפנה את רוב האנרגיה שלנו לרצון להפחית מן הכאב, וכך נוצר מצב שבו קשה לנו יותר להתמודד מול התוקף עצמו. אנחנו עסוקים בכאב ממשיכת השיער עצמה כאשר במקביל היריב יכול לתקוף במכות נוספות כמו אגרופים, ברכיות וכו’
- ללא קשר לכאב, משיכה של הראש היא מנוף חזק שגורם לכל הגוף לנטות לכיוון המשיכה. כשהראש אינו חופשי ונמשך לכיוונים שונים, קשה מאוד להגן את התקפות היריב או לפגוע בו ביעילות. פעמים רבות, היריב ישתמש במשיכה עצמה כדי להוביל למכה, למשל משיכת השיער והראש למטה למכת ברך, או בהנמכת הראש על ידי המשיכה וביצוע התקפות נוספות באגרופים או בבעיטות.
אם כך, כדי להתמודד עם הבעיה אנחנו חייבים לתת מענה כפול
- להפחית מהכאב שגורמת תפיסת השיער
- לייצב את עצמנו ולהיות מסוגלים להתגונן מהתקפות היריב, ולתקוף בחזרה.
הדבר הראשון שצריך לעשות כנגד משיכת שיער הוא להפתיע את התוקף. בד”כ יריב יצפה שכשהוא מושך אותנו, אנחנו נתנגד ונמשוך בחזרה, אבל אנחנו נפתיע את היריב בכך שבמקום להתנגד למשיכה שלו, אנחנו נתפרץ פנימה לכיוונו עם התקפה מהירה וחזקה לכיוון נקודת תורפה, בד”כ לאשכים.
עצם ההתפרצות פנימה לכיוון המשיכה מפחית את עוצמת הכאב של משיכת השיער.
הדבר השני שיש לעשות הוא להפחית מעוצמת הכאב של המשיכה עצמה בהמשך המאבק, וזאת נבצע על ידי אחיזה של יד היריב התופסת את השיער, והצמדה שלה לגולגולת שלנו. כלומר, אנחנו מהדקים את יד היריב לראש שלנו וכך למעשה חלק מעוצמת המשיכה של היריב עובר ליד שלנו ועוצמת הכאב פוחתת.
את הטכניקה הזו מתרגלים מכל הכיוונים (כי אי אפשר לדעת מאיזה כיוון תגיע משיכת השיער והיכן בדיוק היריב יתפוס) ופועלים ע”פ אותו עקרון- התפרצות מוגנת אל היריב תוך אחיזת היד התופסת, התקפה לנקודת תורפה קרובה והמשך התקפות כנדרש.
איך לבחור את המכון המתאים ללימודי קרב מגע?
בבחירת המקום המתאים לאימוני הגנה עצמית ישנם מספר גורמים משמעותיים:
- דמות המדריך, יחס אישי
- מקצועיות, ריאליסטיות ועדכניות: האם המועדון עוסק בהגנה עצמית באופן מרכזי או שזה ‘תחום צד’ במועדון? עד כמה מה שנלמד מחובר ויעיל למצבי מציאות?
- האם האימונים בטוחים: בטיחות והאווירה באימונים
- התייחסות למרכיב המנטלי בנוסף למרכיב הפיזי
דמות המדריך
המדריך הוא מי שיוצר את התנאים שישפיעו על עד כמה תוכל/י להתקרב לפוטנציאל שמצוי בך, עד כמה תפיק/י הנאה מהאימונים ועד כמה תרצה/י להתמיד באימונים לאורך זמן. מדריך טוב צריך לדעת לעבור ביעילות במהלך ההדרכה מן הקבוצה אל הפרט ולהיפך. הוא צריך להיות מסוגל לקלוט מה הם הצדדים החזקים בך ומה הם הצדדים שפחות חזקים בך, להעצים את מה שכבר חזק ולעזור לך לשפר את מה שחלש. בהדרכה טובה את/ה מרגיש/ה שהמדריך באמת שם לב אליך, ושהפידבק שלו מותאם ליכולותיך. הוא מצליח לזהות את היתרון היחסי שלך (גם במבנה האישיות וגם בהיבט הפיזי) וללמד אותך איך להביא אותו לידי ביטוי.
דוגמה: חניך שמגיע למזרון ומוטוריקה מעולם לא היתה הצד החזק שבו, אבל מצד שני יש לו רצון להשקיע ולהיות טוב – מדריך מיומן ידע להבחין בזאת ולהימנע מלרוץ איתו בחומר וללמד אותו עוד ועוד קומבינציות (שילובים) של התקפות; מדריך מיומן ינקוט בגישה אחרת וינחה את החניך לתרגל שוב ושוב מספר קומבינציות לא מורכבות, אך לרמה גבוהה.
דוגמה נוספת: חניכה שמגיעה למכון כדי ללמוד להגן על עצמה אך מפחדת ממגע – מדריך טוב יזהה זאת ויצוות אותה בתחילת דרכה דווקא עם פרטנר מנוסה שיודע לעבוד באופן מבוקר ולשלוט בעוצמת וקצב העבודה. זאת כדי להוריד למינימום את הסיכוי שאותה מתאמנת תקבל מכה בלתי מבוקרת מחניך לא מיומן, או תיבהל מעוצמת העבודה במגע ותיווצר לה טראומה שתרחיק אותה מן האימונים.
מקצועיות סגל ההדרכה ורלוונטיות של תוכן האימונים למצבי מציאות
הגנה עצמית היא תחום ייחודי שעוסק בסיטואציות שהן במהותן לא ספורטיביות. מצבי תקיפה הם מצבים מסוכנים שבהם התוקף מנסה לגרום לנזק אמיתי, ולפעמים להרוג את הנתקף.
בניגוד לאומנויות לחימה ספורטיביות, הגנה עצמית מכוונת את האימונים להתמודדות עם המצבים הכי מסוכנים ולא ספורטיביים שקיימים ולכן אימוני הגנה עצמית נראים ומתנהלים באופן שונה לחלוטין מאימוני ג’ודו, איגרוף תאילנדי, MMA, טאויקוונדו וכדומה.
פעמים רבות, מועדוני אומנויות לחימה שעיקר עיסוקם הוא לחימה ספורטיבית מקיימים גם ‘תחום צד’ קטן של הגנה עצמית. זה כשלעצמו אינו בהכרח דבר שלילי, אך פעמים רבות הלך הרוח הספורטיבי-תחרותי עדיין נשאר מרכזי ואין שינוי ברור בתפיסה או במטרות של האימון, אשר נדרש כאשר עוברים לעולם ההגנה העצמית. כשעוברים לתחום ההגנה העצמית כל הגישה חייבת להשתנות, וזה צריך להתבטא בתוכן האימון, בטרמינולוגיה ובצורת התרגול. אימוני הגנה עצמית שלא עוסקים באופן אינטנסיבי באימונים במצבים של ניהול עימות מילולי (pre-fight), לחימת ידיים חשופות, עבודה מול יריבים מרובים והתמודדות עם חפצים כמו מקל, אבן וסכין, ופעולות לאחר היתקלות אלימה (post-fight), אינם מכינים את המתאמנים בצורה יעילה למצבי מציאות.
כמו כן, בדקו האם ניתן לכם ידע רלוונטי בהבנת היבטים חוקיים של הפעלת כח, ניתוח מקרים שקרו במציאות והבנת הפסיכולוגיה של התוקפן ותפקוד הגוף במצבי לחץ קיצוניים (התחשבות בראיה צינורית, התבססות על מוטוריקה פשוטה, התבססות על תגובות טבעיות של הגוף גם של המתגונן וגם של התוקף, וכו’).
האם האימונים בטוחים?
אימונים לא בטוחים נוגדים את הרציונל הבסיסי ביותר של הגנה עצמית. אם מתאמן שמגיע ללמוד הגנה עצמית נפצע באימון, תוצאה ישירה של זה היא שהוא יהיה מסוגל להגן על עצמו פחות טוב אם יתקל במצב אמיתי שבו הוא צריך להתמודד.
הנקודות הבאות חשובות כדי להבין אם האימונים בטוחים:
האם יש הקפדה על שימוש בציוד באימונים?
כמובן באימונים נשתמש בֻמגן ראש, מגן שיניים, מגן אשכים לגברים, מגני שוק וכפפות איגרוף הם כולם פרטי מיגון הדרושים לעבודה במגע מלא.
האם רמת האינטנסיביות והאגרסיביות מותאמת לרמת המתאמנים?
פציעות רבות נגרמות ע”י כך שנותנים למתאמנים לא מנוסים לעבוד מהר מדי בעוצמות שאינן מתאימות להם. ככל שהמתאמנים מתחילים יותר, כך העבודה צריכה להיות יותר מבוקרת, מוגדרת ואיטית. עם העליה במיומנות ובנסיון אפשר להגביר את המהירות ואת עוצמת העבודה ועדיין להישאר באזור הבטוח.
האם האוירה במכון היא אוירה של פרגון ושל כבוד הדדי או אוירה של אגו? האם בכל תרגיל ניתנים דגשי בטיחות מתאימים?
בהדרכה בטיחותית המדריך מקפיד להתייחס להיבט הסיכון של כל תרגיל ולתת את הדגשים הבטיחותיים הנדרשים על מנת להוריד למינימום את הסיכוי לפציעה.
בדקו האם במקום האימונים המדריכים אכן מקפידים לתת את הדגשים הללו בתדירות גבוהה. כמו כן, מדריך בטיחותי ידע ליצור נורמה ואוירה של פירגון, כבוד ודאגה של המתאמנים זה לשלומו של זה. יש מכונים שבהם אין התייחסות למאבקי אגו שמתפתחים או תחרותיות שלילית בין המתאמנים (‘הוא הכניס לי, אני אכניס לו יותר חזק’..) וזה אחד הגורמים הכי משמעותיים לפציעות באימונים, שימו לב לאוירה במועדון.
בהדרכה בטיחותית המדריך מקפיד להתייחס להיבט הסיכון של כל תרגיל ולתת את הדגשים הבטיחותיים הנדרשים על מנת להוריד למינימום את הסיכוי לפציעה. בדקו האם במקום האימונים המדריכים אכן מקפידים לתת את הדגשים הללו בתדירות גבוהה. כמו כן, מדריך בטיחותי ידע ליצור נורמה ואוירה של פירגון, כבוד ודאגה של המתאמנים זה לשלומו של זה. יש מכונים שבהם אין התייחסות למאבקי אגו שמתפתחים או תחרותיות שלילית בין המתאמנים (‘הוא הכניס לי, אני אכניס לו יותר חזק’..) וזה אחד הגורמים הכי משמעותיים לפציעות באימונים, שימו לב לאוירה במועדון.
התייחסות למרכיב המנטלי
בשנים האחרונות התפתחה מגמה חיובית באימוני אומנויות הלחימה, שבה המרכיב המנטלי מקבל התייחסות ומקום מרכזי לא פחות מאשר המרכיב הפיזי. גם באימוני הגנה עצמית יש חשיבות רבה לאימון היכולות המנטליות הייחודיות שנדרשות כדי להתמודד בהצלחה עם מצבי מציאות, לכן שימו לב האם ניתן דגש באימונים על:
- פיתוח יכולת קבלת החלטות תחת לחץ
- פיתוח יכולת להגיב ממצב של הפתעה
- פיתוח היכולת להתאושש ממצבי נחיתות
- פיתוח פיצול הקשב בקרב (יריבים מרובים)
- היכולת להפעיל אגרסיביות נשלטת
- היכולת לעבור מהר ממנוחה מוחלטת ל-100% עוצמה ומהירות
למה ACTA?
ניסיוננו הרב ב-Acta איפשר לנו לבנות אימונים המפתחים ביעילות ובמהירות את שלושת האלמנטים החשובים ביותר למתאמן:
- עוצמה גופנית: אימון, חיזוק ושכלול יכולות הגוף, והפיכתו לכלי נשק שמסוגל להגיב בעוצמה בשעת צורך.
- חוסן מנטלי: פיתוח ביטחון עצמי, יכולת לפעול תחת לחץ ולהגיב בזמן אמת, אסרטיביות, קור רוח, משמעת ושליטה עצמית.
- קרב מגע: היכולת הפיזית והמנטלית להגן על עצמך בפשטות וביעילות מול מצבים מציאותיים של תקיפה, בריונות או איומים, ובנוסף היכולת לזהות ולהכיר את אופן התהוותם של מצבים מסוכנים, ולמנוע אותם ביעילות מראש ע”י תגובה נכונה בזמן אמת.
שאלות נפוצות
מאיזה גיל כדאי להתחיל
אנו ממליצים להתחיל ללמוד הגנה עצמית כבר מגיל 4-5. כבר בגיל זה ילדים מסוגלים לרכוש את הכלים הבסיסיים הרלוונטים להגנה עצמית לגילם, ולהגיב לדחיפות, הצקות או הרבצות מילדים תוקפניים או כוחניים אחרים. מיומנויות אלו יהוו בסיס למיומנויות ההגנה העצמית המשוכללות יותר שירכשו בגילאי היסודי, החטיבה או התיכון.
לתפיסתנו, הגנה עצמית היא מיומנות חיים בסיסית והכרחית שיש לתחזק לכל אורך החיים ממש כפי שצריך לדעת לשחות, לנווט או להגיש עזרה ראשונה.
האם זה יכול לפגוע לי בבריאות?
פוטנציאל הסיכון באומנויות לחימה קיים כמו בכל ספורט אחר ולעיתים אף יותר, ולכן חשוב לדעת לבחור מכון אימונים בעל מוניטין וניסיון המעמיד את בטיחות המתאמנים במקום הראשון.
בבסיס ההגנה העצמית עומדת התפיסה שכל אימון צריך להגביר את יכולתו של המתאמן/ת להגן על עצמו/ה ולכן פציעה באימון הגנה עצמית היא הדבר הכי חוטא למטרה שאפשר לדמיין: הפציעה מורידה את יכולת האדם להגן על עצמו.
מדריכים מנוסים ידעו להסביר במדוייק את אופן ביצוע התרגילים ולתת הוראות בטיחות יעילות כדי למזער את הסיכון לפציעות למינימום האפשרי. כמו כן הם ידעו לווסת ולהשאיר תחת שליטה את העבודה הקרבית בין המתאמנים, להקפיד על ציוות הגיוני לזוגות המתחשב בגודל הפיזי וברמת המיומנות של החניכים, ועוד. בחרו בקפידה את מקום האימונים שלכם והישארו בטוחים.
האם באמת אפשר להתשמש בכלים ביום-יום?
טכניקות להגנה עצמית בקרב מגע בנויות כדי להיות פשוטות לביצוע במצבי אמת ולעצור גם תוקף גדול וחזק מאיתנו: הן בנויות על פגיעה בנקודות תורפה, נקודות רגישות בגוף האדם שלא ניתן לחשל וגורמות לכאב רב שמשתק את התוקף. בנוסף, הן מתבססות על תגובות הגוף הטבעיות שלנו (וגם של התוקף) למצבים של הפתעה, כאב, רתיעה וכו’ ולכן יש סיכוי גבוה שאדם יוכל ליישם אותן במצב אמת ותחת לחץ, לעומת טכניקות שלא מתבססות על תנועות ותגובות הגוף הטבעיות.
האם יש קבוצות מתאימות לנשים בלבד?
כן, אימוני ההגנה העצמית לנשים בלבד מתמקדים בהקניית הכלים ההתנהגותיים והפיזיים החשובים ביותר להגנה עצמית לנשים, באופן ספציפי. במהלך האימונים תלמדו כיצד יכול גופכן להפוך לכלי נשק עוצמתי כשעולה הצורך בהגנה עצמית, על מנת לחזור הביתה בשלום. בנוסף באימונים ניתן דגש על פיתוח גישה אסרטיבית, יכולת הצבת גבולות וכמובן כושר גופני וחיטוב.
כמה פעמים בשבוע צריך להתאמן בהגנה עצמית כדי להשיג יכולות התמודדות אמיתיות לרחוב?
התדירות של אימוני ההגנה העצמית הנדרשים כדי לרכוש יכולות התמודדות אמיתיות לרחוב משתנות בהתבסס על מספר גורמים, וביניהם: נסיון קודם בתחום אומנויות הלחימה, כושר גופני התחלתי ויעילות הטכניקות הספציפיות אותן האדם מתרגל באימונים. באופן כללי, מומלץ להתאמן בהגנה עצמית לפחות פעם בשבוע. אימון עקבי לאורך זמן הוא קריטי לפיתוח זיכרון שריר ואינסטינקטים ההכרחיים לתגובה יעילה ומהירה במצב חירום.
כמו כן, חשוב לזכור שהגנה עצמית אינה רק אוסף של טכניקות פיזיות להגנה עצמית, אלא כוללת גם תרגול של ניהול קונפליקטים, זיהוי איומים ומצבים מסוכנים, התנהגות של מזעור סיכונים, ומרכיבים התנהגותיים נוספים שיש לתרגל באופן קבוע, שכן אחרת הם לא יהיו זמינים עבורנו בשעת הצורך.
כל מי שיצא פעם מאימון טוב באומנות לחימה, הרגיש בוודאי את תחושת הביטחון הרבה שמתלווה אליו לאחר האימון, ומסיבה טובה למדי. כאשר אדם יוצא מאימון הוא בד”כ בכושר הטוב ביותר להגיב ולהתמודד אם יתקל במצב אמת. ככל שחולף הזמן, החדות, המוכנות המנטלית והכושר יורדים, עד לאימון הבא שמקפיץ ומחדד שוב את כל היכולות. כאשר אדם מתאמן למשל פעמיים בשבוע, יש לו שני פיקים בהם הוא בשיא היכולת שלו להתמודד במצב אמת, וגם בין האימונים המוכנות שלו יחסית גבוהה משום שהמרחק בין האימונים הוא קצר יחסית. ניתן לומר שאדם המתאמן פעמיים בשבוע נמצא לאורך רוב השבוע בכושר גבוה יחסית להגן על עצמו. כאשר אדם מתאמן פעם בשבוע, או פעם בשבועיים, גדל המרחק בין האימונים והחדות, המוכנות המנטלית והכושר של הגוף להגיב יורדים עוד ועוד.
מצאו לכם את התדירות הנוחה לכם שבה תוכלו להתמיד ולהרגיל את הגוף להתאמן, אך השתדלו שהתדירות לא תפחת מפעם בשבוע.
